תביעה של פציינט על הפרת פרטיותו 

השימוש של המרחב האינטרנטי הפך להיות שגרה חיונית וקבועה בחיינו. גם במרפאתך. המהפכה האינטרנטית מאפשרת לנו לתקשר ולבצע פעולות בפשטות ובמהירות שלא הכרנו כמותן. היא שינתה הרגלים והחליפה אותם בהפעלת טכנולוגיות ידידותיות למשתמש. ההתפתחות הדיגיטלית לא מפסיקה להפתיע אותנו. וזאת רק ההתחלה.

אבל, מה עם הסכנות שהחלל הוירטואלי טומן למרפאה וגם לנו באופן אישי? השינוי שהרשת הכניסה בחיינו התרחש בפרק זמן כה קצר, שלא הספקנו להפנים שיש צורך בלנקוט צעדים דחופים על מנת לזהות וגם להתמודדות עם הסיכונים של ה-WEB.

המחשבים שבמרפאתך, למשל, הפכו להיות סוג של מאגר מידע. מאוחסנים בהם כמות נכבדה של נתונים על הפציינטים שלך: פרטים אישיים, טופס הצהרת בריאות על פרטיו, צילומים, תוכניות טיפול, התקשרויות - ובלא מעט מרפאות - מספרי כרטיסי אשראי ו/או פרטי הבנק שלהם.

מה קורה אם פרטים אלה מגיעים לידיים זרות, הן כתוצאה מפריצה למחשבים שלך, הן מרשלנות של מי מהצוות שלך או מכל סיבה אחרת?

•      חשבת פעם שפציינט עלול (חו"ח) לתבוע אותך בטענה שהפרת את הפרטיות שלו?
•      האם פוליסת הביטוח שברשותך מכסה אותך כנגד תביעות כאלה?
•      אפשר להקטין את הסיכון של תביעות מסוג זה? אם כן, איך?

:על מנת להבהיר את הנקודה, ניקח דוגמאות מתוך העבודה השוטפת המתבצעת בכל מרפאת שיניים

• אם אין במרפאתך מכשיר לצילומים פנורמיים ו/או להדמיה ממוחשבת (CT), סביר להניח שאתה שולח את הפציינטים שלך למכון חיצוני לביצוע צילומי סטטוס, פנורמיים ו-CT.

רוב המכונים מציעים לך היום, מלבד המסירה הפיזית של הצילומים ו/או דיסק של הבדיקה, גם משלוח התוצאות באמצעות דואר אלקטרוני (דוא"ל), בפורמטים JPG או PDF.

• התייעצויות הפכו לדבר שכיח בין עמיתים למקצוע של רפואת שיניים.
בקשת חוות-דעת נוספת מקולגות, ממומחים לכירורגית פה ולסת, מפריודונטיים וממומחים אחרים הינה שיגרה כמעט יום-יומית.
איך זה מתבצע בפועל?
במרבית המקרים, רופא שיניים המבקש להתייעץ מתקשר לרופא האמור לחוות את דעתו, מספר לו על המקרה ושולח לו את החומר הדרוש, כגון צילומים, טופס הצהרת בריאות וסיכום קצר של השאילתה.

החומר מועבר - בדרך כלל - בדואר אלקטרוני, או על ידי שימוש בשרתים (שירותי ענן) המאפשרים שיתוף קבצים, כמו Dropbox, Google Drive, SkyDrive או אחרים.

חשוב לזכור שכל חומר המועבר ללא הצפנה דרך רשת האינטרנט הוא חשוף, שקוף וניתן ליירוט בכל אחת מהתחנות שהוא עובר בדרך לנמען. ולא צריכים פצחנים (הקרים) מתוחכמים כדי ליירט את המסר על תכולתו, בדרכו או אפילו כשהוא כבר נמצא אצל עמיתך, האמור לבדוק את המקרה ולהחזיר לך תשובה.

אם אכן צילומים ונתונים אישיים של הפציינט מגיעים לידיים זרות, הרי יש כאן - לכאורה - עילה לתביעה מצד הפציינט, שעלול לטעון לרשלנותך על שמירת הפרטיות שלו.

אפשר למנוע או להקטין את הסיכון הנ"ל? לדעתי כן. איך?

• להחתים את הפציינטים על טופס הסכמה להעברת מסמכים וצילומים דרך רשת האינטרנט.
• להתייעץ עם סוכן הביטוח לגבי הכיסוי שהפוליסה שלך נותנת למקרים כגון אלה, אם בכלל.
• לבקש מאיש המטפל במחשבים שבמרפאתך, להתקין הגנות מול פריצות. פצחנים יעדיפו לנסות לפרוץ למרפאות קטנות ובינוניות על פני מרפאות של קופות או בתי חולים, כי להם יש תקציבים לקיום ולאחזקה של מערכות הגנה משוכללות.

הניסיון מלמד אותנו שאין באפשרותנו למנוע שמישהו יגיש תביעה נגדנו, ללא קשר לצדקתה. אך ידיעה זאת אינה פוטרת אותנו:

       א?‏.       מלנקוט באמצעי זהירות

       ב?‏.       מלכסות את עצמנו על ידי תיעוד וכיסוי ביטוחי מתאים

בהצלחה!